האמת שמצער שאחרי שהנושא נטחן ונטחן, ואחרי שעברנו את כל הסגרים והגזרות, אנחנו עדיין תחת אי וודאות. כותרות החדשות מידי יום עוסקות בדיווחים על האומיקרון ושוב פעם המילה סגר עומדת על סדר היום. לסגר ישנן הרבה מאוד השפעות ולא חסרים מומחים שידברו על נזקיו הכלכליים או תועלותיו לצורך המלחמה במגפה. איננו מתיימרים להיות מומחים לקורונה, אלא רק לדבר על היבט אחד המטריד גברים רבים – חי המין שלנו.
שאלתי כמה אנשים לגבי חיי המין שלהם בשנתיים האחרונות. תירגעו, זה לא סקר מדעי, פשוט שאלתי כמה חברים. חלקם נשואים, חלקם רווקים, חלקים כבר הספיקו להתגרש וחלקם עדיין בצבא. כל אחד תיאר לי את רשמיו בצורה אחרת.
אז למה בחרתי להזמין נערות ליווי בתקופות הקורונה ?
החברים שיש להם בת זוג אבל ללא ילדים טענו שבכל תקופות הסגרים הייתה עלייה משמעותית בתדירות יחסי המין כי פשוט לא היה להם משהו אחר לעשות. אחד החברים סיפר לי שבתחילה זה הרגיש כי הדבר תורם לשיפור היחסים ביניהם. אך לאחר כמה שבועות שבהם הזדיינו ללא הפסקה, הם התחילו לאבד את התשוקה. ”בהזדמנות הראשונה ששחררו קצת את הסגר, חשבתי על להגיע לאיזו דירה דיסקרטית בת“א אבל הבנתי שאין הרבה כאלו כבר. בסוף החלטתי להזמין אליי נערת ליווי לבית בתל אביב מאיזה אתר שמצאתי בגוגל. פשוט הייתי חייב לגוון“, אמר חברי הדיסקרטי שלא אפרסם את שמו.
ואז סיקרן אותי מה קורה עם הרווקים בחבורה? האם העבירו את כל הסגרים בלהביא ביד או שהם תפסו בחורות. כולם אמרו שהם מצאו זיונים פה ושם, אך ללא ספק אין מה להשוות בין חיי המין שלהם במהלך תקופת הפנדמיה למי שהיה קודם. עד הפנדמיה הם היו רגילים לצאת לברים ולמועדונים ושם לפגוש בחורות. אך עם כל ההגבלות והסגרים תקופה ארוכה הם לא יצאו. ובאמת רק הבאתם ביד כל הזמן, שאלתי – ”לא מה פתאום, גם אנחנו יצאנו לבלות בדירות דיסקרטיות“.
וכל השיחות הללו גרמו לי לחשוב קצת. מה מזיין יותר? האם כדאי להיות רווק בפנדמיה בלי חברה? האם כדאי לגור עם בת זוג ולנצל את הסגר לסקס? מה דעתכם, מי מהשניים זיין יותר?
